אוקיי, בוא נתחיל עם החלק שישקף יותר מכל את הרעיון שלי - האדם הוא יצור תבוני בוחר. כשהוא לא בוחר, יש בעיה. אז כן, האדם לא בוחר באיזה תקופה להיוולד או באיזה צבע או אפילו לאיזה משפחה - אבל מקסימום בחירה היא מקסימום חירות. לכן, כשאני שומע את המשפט האלמותי "משפחה לא בוחרים" משהו בי נע בחוסר נוחות. אני לא מוכן להיות במקום שבו לא בחרתי, כן, גם אם נולדתי אליו.
עכשיו, שלא תבינו שאני לא איש משפחה, הכי רחוק מזה: אחרי שיצאתי בשאלה חייתי מעל שבע שנים בזוגיות מעורבת שבה אני חילוני והיא דתייה וגם הילדים דתיים. הכול כדי לשמר את המשפחה. משפחה יכולה להיות המקום הכי מדהים בעולם: המקום שמקבל אותך בזרועות פתוחות, ששמח ושעצוב איתך, שמייחל איתך להצלחה וחושש מהכישלון. המקום שאתה תעשה הכול כדי שיהיה לו טוב.
המשפחה כ"ווסת" האנושי
אם תרצו קצת יותר לוגית, אז משפחה היא ה"ווסת" האנושי. כבני אדם אנחנו לא ממש יכולים להיות לבד ולווסת את עצמנו. אנחנו יכולים להיות עצובים, שום דבר לא ירגיע אותנו עד שישרף לנו הראש מנוע. או אלכוהול כמובן, שזה גם סוג של. אנחנו יכולים להיות שמחים ולהשתגע מכך שצריך מישהו לחלוק איתו את זה.
יש צניעות יפה בהכרה שכבני אדם אנחנו זקוקים אחד לשני על מנת להסדיר נשימה, לחוש לא לבד, לווסת את עצמנו. זה הדבר הכי מהותי, אנושי ומרגש שמשפחה אמורה וצריכה לעשות. לגרום לנו לראות ולהיראות בתוך התא המוגן והבטוח שלנו.
כשהעוגן הופך למשקולת
אז, אחרי ה"מס משפחה" ששילמתי אני רוצה קצת להרוס את המסיבה. כשם שמשפחה יכולה להיות המקום המוגן והיפה ביותר בעולם, כך היא יכולה להיות המקום ששומר עליכם קטנים ומונע מכם להתקדם. כמו שעוגן יכול להציל את הספינה בזמן סערה, כך הוא יכול למנוע ממנה להפליג כשהאופק פרוש בפניכם. כשדם סמיך ממים הופך להיות דם שנסחט ממך בערפדיות, הנאמנות הגנטית הופכת לחוזה התאבדות רגשי. משפחה שדורשת ממך לשלם בבריאות הנפשית שלך רק כדי לתחזק את המיתוס של 'ביחד', היא לא משפחה – היא חור שחור אנרגטי. אנחנו חייבים לוודא ולדרוש משפחה שאנחנו בוחרים בה, או לא לבחור בה. סורי.
לעיתים, במקום שהמשפחה תהיה המווסת שגורם לכם להירגע, היא בדיוק המרכיב שמדליק ומבעיר אתכם. במקום שהיא תדע לשמוח אתכם היא שמחה לאידכם. זה עשוי לקרות בגלל ילדות והורות מסוימת או סתם בנסיבות כלשהם שאין לכם שליטה עליהם. לעיתים המשפחה יוצרת תנאי לקיום שלה בסל ערכים ואמונות שאתם נדרשים להחזיק עבורה, או מונעת את הדרך שלכם להצליח ולפרוש כנפיים.
הפונקציה קודמת לגנטיקה
המשפחה היא לא רק גנטיקה, היא פונקציה ביולוגית. היא צריכה להפנים שזה לא עבר אלא הווה ועתיד. למשפחה יש "תפקיד" להיות משפחה. זה לא משהו שנוצר לבד, זה משהו שיוצרים. אם המשפחה לא מחויבת אליכם או אל התפקיד שלה, אתם גם לא מחויבים אליה או לתפקיד שלה. אם היא לא מווסתת אתכם ולא הופכת למרחב האנושי שאתם מייחלים לו, היא לא מתפקדת כמשפחה שלכם.
אז כמובן שמנסים שוב ושוב כדי לנסות לתקן ולשפר ולייעל. אבל בשלב מסוים, אם זה גוזל מכם את האנרגיה הקיומית ולא מאפשר לכם את העצמי שלכם זה בחירה. בחירה. כן. לא בוחרים למי להיוולד, אבל אתם לחלוטין בוחרים עם מי להימצא כמה ומתי.
חירות היא לא היעדר מחויבות, אלא היכולת לבחור למי ולמה אני מחויב. אם אני שם כי 'אין לי ברירה', אני לא בן משפחה, אני אסיר. לפעמים נרטיב שקרי יכול להפוך את החיים שלנו לאומללים לשווא. שימי לב כמה זה נשמע פשוט ונכון: אם לא טוב לכם, אם זה לא עושה לכם טוב או לא עושה אתכם טובים - אתם לא צריכים להיות שם.
