אדם אחד איבד אלוהים וכתב

שִׁשִּׁי בַּלַּיְלָה. אָז,

כְּשֶׁהוּא הָיָה לֵיל שַׁבָּת.

פָּנָס קַטְמוֹנִי הִבְלִיחַ מֵהַחַלּוֹן

אֶל מִטּוֹת הַבַּרְזֶל בַּחֲדַר הַיְשִׁיבָה

אֲנִי נִעְתִּי הָלוֹךְ וְטָפוֹף בְּעִקְבֵי עֵץ

שֶׁנִּקְשׁוּ בְּקֶצֶב דְּפִיקוֹת לֵב –

הַשּׁוֹאֵל מִי אָמַר וּמִי בְּעֶצֶם אוֹמֵר

וְאִם הָיִיתָ נוֹלָד נוֹצְרִי,

מָה אָז?

וּבְכֵן, וּבִתְנוּעָה פִּלְפּוּלִית חֲצוּפָה,

אֲנִי מַכְרִיז בְּזֹאת; עָלַי

אֲנִי מַחְלִיט.

וְהָעֲקָבִים הִקְצִיפוּ קִצְבָּם. וְאוֹר הַפָּנָס נֵדָם.

וְהָאֲפֵלָה מָרְחָה בִּי שִׁכְבָה עָבָה

וְיָצָאתִי לָשִׁיר

זְמִירוֹת שַׁבָּת עִם כֻּלָּם.

כְּלוּם לֹא קָרָה אָז, רַק הוּא:

סְעִיף הַשֶּׁקֶט בַּחוֹזֶה שֶׁל הַנַּעַר

הַנָּטוּעַ בְּתוֹךְ גַּן נָעוּל –

הוּפַר, נִגְדַּע, נִכְרַת.

1

וַיֹּאמֶר אָדָם נַעֲשֶׂה אֱלֹהִים

בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ:

וְנִרְדָּה בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה

וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:

וַיִּבְרָא אָדָם אֶת הָאֱלֹהִים בְּצַלְמוֹ,

בְּצֶלֶם אָדָם בָּרָא אוֹתוֹ:

וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים

וַיְהִי אֱלֹהִים לְנֶפֶשׁ חַיָּה:

2

וַיִּטַּע אָדָם גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם

וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יָצָר:

וַיְצַו אָדָם עַל הָאֱלֹהִים לֵאמֹר

מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:

וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ

כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת:

3

וַיִּשְׁמַע אֶת קוֹל אָדָם מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם:

וַיִּתְחַבֵּא הָאֱלֹהִים מִפְּנֵי הָאָדָם

בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן:

וַיִּקְרָא אָדָם אֶל הָאֱלֹהִים

וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה:

כַּמָּה שֶׁאֲנִי זָקוּק לַסִּדּוּר הַזֶּה,

חֲתִיכַת סִדּוּר;

אֲנִי נָע וָנָד כְּמוֹ תִּינוֹק מֻרְדָּם

עִם נֶפֶשׁ שֶׁל עָבָר

מְחַבֵּר

לְאֵיזוֹ דְמוּת אָב,

שֶׁפּוֹתֵחַ לִי אֶת הַשְּׂפָתַיִם

מְרוֹקֵן מִתּוֹכִי הַכֹּל

כְּאִלּוּ, נוֹתֵן

כְּלוֹמַר, כְּאִלּוּ

לֹא יוֹדֵעַ,

הָעִקָּר שֶׁזֶּה יַעֲבֹד

יוֹתֵר נָכוֹן, עָבַד

עָלַי, וְכָעֵת אָבַד;

הִשְׁלִיךְ אוֹתִי,

כְּמוֹ אָדָם שֶׁנִּזְרַק מֵחֲלוֹם

מְחַפֵּשׂ לְהִזְדַּיֵּן עִם תּוֹדָעָה, עִם מִלִּים

יָפוֹת כְּמוֹ שְׂפָתַיִם

בְּלִי מָקוֹם לְהִתְפַּנֵּס אֵלָיו,

לְהִתְפָּרֵק בּוֹ

אוֹ לְהִתְרַפֵּק עָלָיו.

כְּמוֹ הַיֶּלֶד שֶׁקָּלַט

שֶׁהַבָּבָה שֶׁמַּקְשִׁיבָה לוֹ כָּל לַיְלָה

חֵרֶשֶׁת וְהִתְחִיל לִבְלֹעַ מִלִּים.

עֲמֵק הַצְּבָאִים

וְאַשְׁמֹרֶת תִּיכוֹנָה

אֲפֵלָה וְקֹר – דְּמָמָה

אֲנִי מְדַבֵּר אִתְּךָ,

חָשׁ אֶת הַדֹּפֶק שֶׁלְּךָ פּוֹעֵם בִּי.

אַתָּה – הַאִם דִּבַּרְתָּ אִתִּי?

כִּי פִּתְאוֹם הָיְתָה בִּי דְּלִיפָה;

סְבָרָה אֲחֶרֶת, הִרְהוּרֵי כְּפִירָה

חֶרֶב חַדָּה הִנַּחְתִּי עַל צַוָּארְךָ

שָׁאַלְתִּי, אֵיפֹה

אַתָּה – שָׁתַקְתָּ, דְּמָמְתָּ

כְּשֶׁהֲנַפְתִּי אוֹתָהּ

פָּחַדְתִּי לָשׁוּב לְבַד מִן הַקְּרָב

וְהָעֹמֶק עָטַף אֶת גּוּפִי

בְּפָרֹכֶת הַקְּטִיפָה

שֶׁנִּקְטְפָה –

וְנִטְרְפָה עָלַי דַּעְתְּךָ.